צריקר אמנון נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים- דיון מחדש, מיום 23.3.10– לעניין גמלת נכות בגין פגיעה בעבודה מיום 3.3.94 (להלן "הועדה"), אשר קבעה כי בדרגת נכותו היציבה של המערער לא חל שינוי.

רקע עובדתי

2.נקדים ונאמר כי זהו גלגולו החמישי של תיק זה בפני בית הדין האזורי. בית דין זה החזיר את עניינו של המערער לוועדה בארבעה פסקי דין, כפי שיפורט להלן.

3. למערער, אשר נפגע ביום 3.3.94 בכתף ימין בתאונת עבודה, נקבעה נכות בשיעור של 0% בוועדה מיום 1.8.96. בהמשך, הגיש המערער בקשה לדיון מחדש בעניינו בשל החמרה במצבו. בהתאם התכנסה, ביום 21.11.01, וועדה רפואית אשר קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן – "תקנות הביטוח הלאומי").

ביום 7.2.02 הגיש המערער בקשה נוספת לדיון מחדש בעניינו. הוועדה הרפואית מדרג ראשון, מיום 13.7.03, קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה הרפואית לעררים, מיום 24.10.04, אישרה את קביעת הוועדה מדרג ראשון.

על קביעה זו הגיש המערער את ערעורו הראשון לבית הדין האזורי.

4.בפסק בית הדין האזורי הראשון, מיום 14.5.06, הורה בית הדין על החזרת עניינו של המערער לוועדה. משהוועדה התכנסה בהרכב שונה הורה בית הדין, בפסק דינו השני בעניינו של המערער, מיום 20.6.07, על ביטול החלטת הוועדה. פסק הדין השני הורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש, אשר תדון בערר כפי שהוגש על הדרג הראשון.

הוועדה לעררים בהרכב חדש, מיום 7.10.07, בדקה את המערער בדיקה קלינית וביקשה חוות דעת רדיולוג אשר תתייחס לגודל הקרע בבדיקת האולטרא סאונד. בישיבתה, מיום 16.12.07, עיינה הוועדה בחוות דעת הרדיולוגית ד"ר רמה כץ (להלן – "חוות דעת ד"ר כץ") והתייחסה לחוות דעת ד"ר להב, אשר הוגשה על ידי המערער (להלן – "חוות דעת ד"ר להב"). הוועדה קבעה כי למערער מגיעה נכות בשיעור 10% בלבד ולפיכך יש לקבוע כי לא חלה החמרה במצבו. על קביעה זו הגיש המערער את ערעורו השלישי.

5. בפסק הדין השלישי, מיום 4.1.09 (כב' השופטת חנה בן יוסף; בל 1449/08, להלן "פסק הדין השלישי"), הורה בית הדין כי עניינו של המערער "יוחזר לוועדה כדי שתתייחס בפירוט לחוות דעתה של ד"ר רמה כץ ותוך התייחסות למסמכים הרפואיים, כולל אלה משנת 2007".

הוועדה, מיום 8.2.09, קבעה כי אחוזי נכות המערער עומדים על 10%. מששיעור זה נמצא זהה לנכות שנמצאה במערער בעבר, נקבע כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

על קביעה זו הגיש המערער את ערעורו הרביעי.

6.בפסק הדין הרביעי, נשוא הערעור דנן, מיום 8.9.09 (כב' הנשיאה עליה פוגל כתוארה אז; בל 2012/09, להלן "פסק הדין הרביעי"), הורה בית הדין כדלקמן:

"...יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בוועדה. בנסיבות העניין - כיוון שעניינו של המערער הושב כבר לוועדה על פי פסק הדין הקודם; משהוועדה נמנעה, מסיבה השמורה עימה, להתייחס לבדיקות הרפואיות בהם נדרשה באופן מפורש לדון ובחרה לסמוך החלטתה בדבר החמרה במצבו של המערער על בסיס ממצאי בדיקות לא עדכניות; ולמען הסר ספק - סבור בית הדין כי יש להחליף את הרכב הוועדה. בפני הוועדה בהרכב אחר לא יעמדו הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים שהתכנסו לאחר הוועדה מדרג הראשון. הוועדה תפעל בהתאם להוראות פסק הדין השלישי, מיום 4.1.09."

7.הועדה, בהרכבה החדש, מיום 27.12.09, ביצעה בדיקה קלינית במערער ובקשה מהמערער לבצע בדיקה נוספת. הועדה סיכמה דיוניה בישיבה נוספת מיום 23.3.10 וקבעה:

"הועדה בדעה שלא חלה החמרה במצבו. הממצאים בכתף ימין מבחינה קלינית תואמים נכות בגובה 10% ומבחינת הבדיקה האלקולית החדשה מ-21.2.10, אין שינוי פרט לאותו קרע ישן חלקי בגיד SSP ועל כן קובעת הועדה שאין החמרה."

8.על ההחלטה הנ"ל, הגיש המערער את הערעור דנן.

טענות המערער

9.לטענת המערער הועדה לא הייתה מוסמכת לבקש בדיקת אולטרא-סאונד עדכנית ובעשותה כן הפרה את הוראות פסק הדין- טכנית ומהותית. לטענתו, בהפניית המערער לבדיקה חדשה, ביטלה הועדה את משמעות חוו"ד ד"ר רמה כץ ופטרה עצמה מהחובה להתייחס מהותית לאמור בה.

10.המערער עותר להוצאת החומר החדש והעברת עניינו לוועדה בהרכב חדש אשר תתבקש למלא אחר הוראות פסק הדין ככתבן וכלשונן.